<h1>דקדוקי סופרים לפרש"י — שבת</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[שבת צ"ד ע"א] ד"ה והא אף קתני. דמשמע שני חיובין שוין. ד"ה דמשרבטי נפשייהו. משתמטין כלפי מטה ומכבידין עצמן להישמט מיד הנושאן. ד"ה מתיר בסוס. למוכרו לגוים מפני שמלאכת הסוס אם היה אדם עושה אותה אינו חייב עליה חטאת דלרכיבה עומד והחי נושא את עצמו והאי דאסרו למכור בהמה גסה לגוי משום שאלה ומשום שכירות אסרו וסוס אי נמי מושיל ומוגר לאו איסורא דאורייתא איכא וכו'. ד"ה דבי זייראדן. של ציידי עופות שקושרן ונותנן על הסוס כשהן חיין וכו' [תיבת עופות ליתא בכ"י].
<h2>דף כה.</h2>
[שבת ע"ד ע"ב] ד"ה התולש את הכנף. נוצה גדולה מן כנף העוף החי. [וכ"כ המאירי בשם גדולי הרבנים [רש"י] ונ"מ שלאחר מיתה פטור הגוזז. והמאירי חולק עליו]. סוד"ה והוקטמו. בכר ובכסת.
